גזר דין בתיק תת"ע 2468-05-10

1.   הנאשם שבפני הורשע לאחר ניהול הוכחות בנהיגה בשכרות, ביום 15/4/10, כשבבדיקת ינשוף נמצא ריכוז של 470 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף. זוהי הפעם השניה בה מורשע הנאשם בנהיגה בשכרות. הפעם הקודמת ארעה בשנת 2008.

טיעוני הצדדים לעונש

2.      המאשימה דרשה מאסר בפועל, מאסר על תנאי,  פסילה שלא תפחת מ-4 שנים וקנס, וזאת בעיקר משום שמדובר בעבירה שניה של נהיגה בשכרות ובנאשם שלא למד לקח ולא הפיק דבר מההזדמנות הראשונה בה אף נשלל רישיונו לתקופה קצרה מתקופת המינימום. 

3.   ב"כ הנאשם טען בעיקר כנגד הטלת עונש מאסר בפועל והציג גזרי דין בהם נגזרו מאסר על תנאי, פסילה וקנס, על אף שהיה מדובר בשתי עבירות של נהיגה בשכרות.  כן מציין ב"כ הנאשם את היות הנאשם אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי, אשר נישא לפני מס' חודשים וללא כל בעיית אלכוהול.

4.   ב"כ המאשימה הסתייגה מגזרי הדין שהוצגו בטענה כי הנסיבות שם היו שונות והציגה מטבע הדברים גזרי דין אחרים בהם הוטלו עונשי מאסר בפועל לתקופות של 4 - 9 חודשים, אם כי לגבי עונש פסילה של 9 חודשים יש לציין כי הוא התייחס גם לעבירות של נהיגה בזמן פסילה וגרימת ת.ד וחבלה של ממש ( ע"פ (ת"א) 7582/09 אלחסוב רומן נ' מדינת ישראל) 

חומרת העבירה

5.    ביהמ"ש העליון חזר ועמד על החומרה הרבה שבעבירת נהיגה בשכרות ועל הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מרתיעה.

כך, קבע כב' השופט ס' ג'ובראן ברע"פ 2508/11 סמולנסקי נ' מדינת ישראל:

"כידוע, נהיגה במצב של שכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהווה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. לכן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשכרות (ראו למשל: רע"פ 6439/06 קריטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.10.2006); רע"פ 2073/08 ברבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.3.2008). כך למשל קבעתי ברע"פ 6418/07 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.9.2007): 'נהיגה במצב שכרות היא עבירה המסכנת לא רק את הנהג פורע החוק אלא את הנוסעים עימו ואת המכוניות שבקרבתן הוא נוסע. נהג אשר מוכן לנהוג במצב של שכרות צריך לדעת, כי באם ייתפס, צפוי הוא להיענש בחומרה רבה'".

ראה גם רע"פ 1392/09 נתן אבנילוב נ' מדינת ישראל

העונש הראוי במקרה זה

6.      מלאכת גזירת הדין היא מלאכה עדינה של איזונים, הנעשית תוך שקלול נסיבות הקולא והחומרא, אלו מול אלו, יחד עם מטרות הענישה והמדיניות העונשית הכללית. (ע״פ 212/79 פלוני נ׳ מדינת ישראל). המדיניות העונשית משתנה מעת לעת, בהתאם להתנהגות ציבור הנהגים, אולם בעת הזו, יותר מתמיד,  נדרשים אנו להחמיר עם נאשמים הנוהגים בשכרות, וזאת נוכח התוצאות הקטלניות שעלולות להתלוות לנהיגה בזמן שכרות, כאשר חושיו של הנהג קהים. 

7.      כאשר נאשם מורשע פעם שניה בנהיגה בשכרות, הרי שהמסקנה החד משמעית היא שפסילת רישיון הנהיגה לתקופה ממושכת לא היוותה עונש מרתיע דיו. הנאשם שב ונתפס כשהוא נוהג ובגופו כמעט פי -2 אלכוהול מהריכוז המותר. במצב דברים זה, אין מנוס אלא להורות על מאסרו בפועל של הנאשם ולו לתקופה קצרה, כאשר יתרת המאסר לתקופה ארוכה ומשמעותית תצפה פני עתיד, וכל זאת על מנת לוודא שנהיגה בשכרות פעם שלישית לא תתרחש לעולם. 

8.      לא שמעתי כל חרטה מפי הנאשם ולא מצאתי נסיבה אישית שיש בה כדי להקל עמו. דווקא העובדה כי מדובר בבחור צעיר, מחייבת ענישה מחמירה, בתקווה כי זו תשמש לקח ומורא לשארית ימי חייו.  גם הטענה כי אינו מכור לשתיית אלכוהול לא מקלה עמו, נהפוך הוא, היא מלמדת על כך שהשתייה לא היתה הכרחית ולא נבעה מצורך בלתי נשלט,  ומכאן שבחירתו המודעת לשתות, שעה שידע כי עליו לנהוג לאחר מכן,  רק מחזקת את הצורך בענישה מחמירה. צודקת המאשימה בטענה כי הסכנה הגדולה הטמונה בנהיגה לאחר שתיית אלכוהול לא הופנמה אצל הנאשם, ואין צורך להמתין לתאונה קטלנית שאולי תתרחש בנהיגה הבאה שלו בשכרות, כדי להצטער על כך שלא מוצה הדין עם הנאשם. 

9.      על אף האמור לעיל, ומאחר שמדובר בנאשם נורמאטיבי שמאסר ועבירות פליליות זרים לו,  אני מאמינה שימים ספורים מאחורי סורג ובריח יביאו לתוצאה המקווה אליה מכוונת המאשימה.

לסיכום

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים לעונש,  אני דנה את הנאשם לעושים הבאים:

1.      אני דנה את הנאשם ל- 7 ימי מאסר בפועל. הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו במגרש הרוסים ביום 23/10/11. היה ויוגש ערעור, יעוכב רכיב זה של גזר הדין בכפוף להפקדת סך של 5,000 ש"ח במזומן, להבטחת התייצבותו במועד הנדחה.

מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם למשך 180 יום מהיום.